<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ב ח"א</h1>
<h2>דף קיב:</h2>
אם קבלו עדות בלילה כי לכתחלה צריך לקבלו ביום בתחלת הלילה דנין ואם קבלוהו בלילה אין דנין על פיו בתרא סנהדרין ולא כרשב"ם שכתב שדנין על פיו. מי שתובע ראשון מקבלי' עדותו תחלה ואפילו ימותו או ילכו עדי נתבע כך פירש ריב"א. קבלת עדות צריכה בפני מומחין שלשה יודעי' הלכות עדות כדתנן שמא מתו' כן ילמדו לשקר דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי ומחדש התחילו הדיוטות לקבל עדות ומטי' עקלקלותם והרי הם כאלו קבלו עדות שקר ואין דנין אותו ע"פ אותו השטר וכתב רב אלפס בתשובה אם בא לפני ב"ד שט' קבלת עדים והעדים באותה העי' אם אותן מקבלי עדו' בקיאין בדקדוק עדים ובחקירה הולכין אחר השטר ואין חוששין לעדות העדים ואם לאו אין סומכין אלא על העדים ע"כ.
אין מקבלין עדות בדיני קנסות אף על גב דאי תפס לא מפקינן מיניה ואי תפס מקבלין עדות ויחזיר השאר אם תפס יותר מדאי קמא [עיין רא"ש ב"ק פ"א סי' כ']. אין מקבלין עדו' אלא בפני בעל דין אלא אם כן היה התובע חולה או עדים מסוכנין או רוצה ללכת למדינת הים ובכלן ששלחו לו קודם ולא בא יש מי שפיר' כי מה ששלחו לו ולא בא קאי אבקשו עדיו לילך למדינת הים ודוקא שיש שהות לשלוח לו ולהודיעו אבל אם הוא חולה או עדיו חולים אין צריך להודיעו ויש מי שפירש בכלן בעי שלחו לו ולא בא וזה נרא' עיקר ויש מי שפירש כי ה"ה אם חלה נתבע מקבלים וריב"א פירש כגון שהיה חולה תובע כדי שיזכיר הוא העדים לכוין העדות אבל היה הנתבע חולה ואמר תובע לקבל עדו' שלא בפניו שלא יזקק חובו לגבות מן היתומים ולא יוכל לקבל עדותו עד שיגדלו אין שומעין לו כי מזלו גרם. ואם הוא חולה או עדיו רוצים ללכת למדינת הים אין מקבלי' אלא אם שלחו לו ולא בא דאז הו' פושע אבל לא שלחו לו אינו פושע וכן נראה עקר ומתוך דבריו משמ' דאפילו לעכב הממון ביד הדיינין אם חלה נתבע כדי שלא יכלוהו הקטנים אין שומעין לו כי מזלו גרם וכן כתב הראב"ד. ועוד כתב ריב"א שאם קבלו עדות שלא בפניו אינו עדות וכן כתב הרמב"ן דהוו להו כטועי' בדבר משנה וחוזרי'. ויש מגדולי האחרונים שכתבו שאם מתו העדים או שהלכו למדינת הים שדנים על פי עדות' שקבלו שלא בפני בעל דין שהרי אפילו לכתחלה מקבלין אם היה הוא חולה או עדיו חולין ואם התחילו לטעון לפני הדיינים והבי' עדים התובע ולא בא כששלחו בעבורו לקבל עדות מקבלים אותו שלא בפניו ואם לא פתחו בדיניה אין מקבלים אלא אם היה הוא חולה או עדיו ומצי לומר איני רוצה שתקבלו עדותו עד שאבוא לדין ואין מקבלים אלא בפניו אפילו פתחו בדיניה. ואם ב"ד זה לקחו שטר מבי"ד הגדול שיכופו אותו לדון שוב אין יכול לומר לב"ד הגדול קא אזילנא ומקבלים שלא בפניו ומוכח שם דאם לקחו שטר מקבלים שלא בפניו ואפילו לא פתחו בדיניה מאחר ששלחו לו ולא בא פי' ובכל מקום שאמרנו שיכול לומר לבית דין הגדול קא אזילנא דוקא לב"ד הגדול אבל לב"ד אחר לא מאחר שפתחו בדיניה קמא וכתב הר"ם במז"ל בעדות פ"ג אם היה בעל דין חולה או עדיו רוצים לילך למדינת הים ושלחו לבעל דין ולא בא נראה מלשונו שחלה תובע וגם נראה שצריך בכולן שלחו לו.
